שיחה מקרית אי שם בסוף שנות ה-2000 עם רב אוגדת איו״ש הכניסה את גיל הללי לעולם זיהוי החללים. שום דבר מעשרים וחמש שנות ניסיונו לא הכין אותו לגלי ההרוגים של השביעי באוקטובר. בתוך ימים מעטים זיהו הוא ואנשיו מאות חללים זאת לצד הרחבת שורות היחידה שבמשך שנים דולדלה. גיל מספר איך הוא שומר על חוסן ומוביל את אנשיו ביחידה שלא עוצרת מראשית המלחמה. איך חיים לצד המוות ובעיקר על פיקוד מתוך תחושה של שליחות ואחריות. למרות התכנים הקשים גיל נשאר חדור אמונה, שמח באנשיו ורואה את הקשר המשמעותי בין העורף המשפחתי ליכולתה של היחידה לעמוד במשימותיה המאתגרות.